פסק-דין בתיק רע"א 6425/04

השופטת מ' נאור:

1.        לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' השופטת ה' גרסטל) בערעור על החלטת כב' הרשמת (י' שיצר) בו נקבע, בין השאר, כי תביעה שהגישו המשיבים נגד הבנק לא תסולק על הסף מחמת התיישנות. טענת ההתיישנות נוגעת לתביעה שהגישו המשיבים נגד הבנק ביום 20.5.1998.

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל, לכל המאוחר, באוקטובר 1989. ואולם, התביעה שהוגשה בשנת 1998 לא התיישנה: יש להפחית מתקופת ההתיישנות כ-3.5 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. תקופת 3.5 השנים הנזכרת נמנית מן המועד בו החל להתנהל בין הצדדים, בשנת 1990, הליך קודם, ועד סיומו של אותו הליך, בשנת 1994, בפשרה. הבנק טוען בבקשתו כי בית המשפט המחוזי טעה בענין זה. הבנק הגיש תביעה נגד המשיבים בדצמבר 1990 והמשיבים הגישו תביעה שכנגד רק באפריל 1993. לטענת הבנק צריך היה למנות את התקופה האמורה בסעיף 15 הנזכר ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד סיום התיק בפשרה. זוהי תקופה של 14 חודשים בלבד, וגם אם תובא תקופה זו בחשבון - תביעת המשיבים התיישנה.

3.        הבנק הגיש, תחילה לבית המשפט המחוזי "בקשה לתיקון טעות בפסק הדין". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע "אין מקום לתקן פסק דין שכן אין מדובר בטעות קולמוס, אם קיימת טעות היא אינה מסוג הטעויות שניתנות לתיקון ע"י ביה"מ שנתן את הפס"ד". משנדחתה בקשת התיקון מבקש הבנק שניתן לו רשות ערעור לשם תיקון הטעות. אם לא תתוקן הטעות, כך טוען בא-כוח המבקש, הבנק צפוי לבירור תביעה בענין ארועים שארעו לפני קרוב לשני עשורים.

4.        בא-כוח המשיבים טוען כי התקופה "עוצרת ההתיישנות" שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי היא התקופה הנכונה. עוד טוען הוא כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי מרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בשנת 1989. לטענתו, מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 1994 או במועדים חלופיים מוקדמים יותר. המשיבים לא היו זכאים לבקש רשות ערעור כדי לתקן שגגה זו כיוון שטענתם לפיה התביעה לא התיישנה - התקבלה.

5.        הבקשה שלפנינו אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור ואנו מחליטים לדחותה. ההליך בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים (ראו והשוו: רע"א 3194/98 בית שיקמה נ' מימי הדרום (לא פורסם)). החלטת הביניים בנושא ההתיישנות אינה יוצרת מעשה בית דין, ולערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה. במקרים נדירים ייעשה כך אף אם לא חל שינוי בנסיבות, כגון שמתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אוקו נ'  שמי, פ"ד נו (4) 505, 508). כזכור, קבע בית המשפט המחוזי כי אם קיימת טעות, היא אינה מבין הטעויות הניתנות לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין. אין בדבר כדי למנוע מבית המשפט המחוזי, בפסק הדין שיינתן לגופו של עניין, לבדוק את שאלת ההתיישנות מחדש.  זאת ועוד: אפילו נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי - ואין אנו מחווים על כך דעה - אין זה סוף פסוק, ויהיה צורך לאפשר למשיבים להגן על פסק הדין לפיו התביעה לא התיישנה מטעמים אחרים, כגון שמרוץ ההתיישנות החל כטענתם רק בשנת 1994. אין זה מסוג המקרים בהם ניתנת רשות ערעור כדי למנוע מראש עיוות דין משווע שאינו ניתן לתיקון בערעור לאחר מתן פסק הדין בתביעה (ראו רע"א 2445/04 ניופארם דראגסטורס בע"מ נ. סופרפארם (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)). אם יוגש ערעור על ידי מי מהצדדים, ואם יהיה צורך בכך, תידרש ערכאת הערעור בפסק הדין למכלול הטענות בנושא ההתיישנות: טענות המבקש וטענות המשיבה.

6.        הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ"ד אלול, תשס"ה (28.9.2005).

ש ו פ ט                                  ש ו פ ט ת                                          ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: